נאיה – מסעדת הרים אסיאתית צירוף המילים מסעדה אסיאתית כשרה ברמה גבוהה, היה עד לפני מספר שנים לקוח מז׳אנר המדע הבדיוני. ההיי-לייט של התחום היו מסעדות דוגמת יוסי/ עקיבא/ משה פקין או קורוסין, שסיפקו בעיקר עצמים בלתי מזוהים שנעטפו בטמפורה וטוגנו עמוקות עד שקשה היה להבחין במשהו מלבד טעמי טיגון אגרסיביים. גם הטבעתם באחד מהרטבים הזרחניים שנלוו להם, לא ממש תרמה לחוויה.
בשנים האחרונות התחום החל להתפתח, כמו ענף המסעדנות בכללותו, אבל מסעדות האיכות בתחום התמקדו בעיקר באוכל יפני, סושי לסוגיו ולמשפחותיו, נודלס ופאד-תאי לסוגיהם וכדו׳.
אלא שכאן הגיעה נאיה (וגם ק-פה האנוי וקמאקורה, אבל על זה בנפרד), ולקחה את האוכל האסיאתי הכשר לפאזה אחרת לחלוטין. אוכל אסיאתי מגוון, יפני, ויאטנמי, תאילנדי והודי, קיבצה וארזה את טעמי המזרח הייחודים הללו, עטפה אותם במסגרת זהב של אחת המסעדות היפות והמעוצבות שנראו בישראל, ושתלה אותם במושב בית נקופה, על אם הדרך בואכה עיר הקודש והמחוזות.
על כל זה פיזרו החברה של נאיה, קבוצת מסעדנות איכותית ומנוסה (דרך הגפן, קפה איתמר, קפה שלווה והפתעות גדולות נוספות שבדרך), אבקת קסמים של אווירה שווה במיוחד ששוררת תדיר במסעדה.
אז אחרי מצור המסעדות הגדול, שבנו לנאיה אחרי זמן ארוך שלא היינו בה. אם לאמלק – הקושי הגדול במסעדה הוא לשמור על יציבות ורמת האוכל לאורך זמן. בנאיה היציבות לא נשמרה, וטוב שכך. כי רמת האוכל לא נותרה כשהייתה, אלא עלתה באופן משמעותי. המנות לוטשו עד לפרטי הפרטים, התפריט הודק, והקינוחים? הוקפצו הכי גבוה שיש. והאווירה – תמיד הייתה.
אנחנו התמקמנו על הבר, ממש על המטבח רוחש הפעילות, צוות ענק שעובד בקצב של מכונית טסלה זריזה במיוחד, תוך שמירה על רוגע והרמוניה חרף סרוויס מפוצץ (מדובר באחת המסעדות הכשרות הגדולות ביותר), שעל כולו מנצח כאמן השף שגיא אזולאי, שהגיע לנאיה לאחר ניסיון רב שנים במסעדות ברחבי הארץ.
האמת שאף פעם לא הבנו את החשיבה לפיה ישיבה על הבר היא פשרה ("נשארו לנו מקומות רק על הבר"). אנחנו תמיד מעדיפים בר, לחוש את המטבח מקרוב, לשוחח עם הצוות, להעצים את החוויה.
ולאוכל – לפתיחה אכלנו מה שנקראת "צ'א ג'יאו", המורכבת מרולים העשויים דפי אורז, שמולאו בתערובת של עוף ופיטריות טוגנו, ושודכו למיקס חסות שמאזן את טעמי הטיגון. את כל זה טובלים ברוטב שנקרא "נוק צ'אם" שמשלב טעמי חמיצות ומתיקות. כל זה מייצר ביס מאוזן עם מגוון נהדר של מרקמים וטעמים.
המשכנו עם סלט ברווז סיני, שהותקן מנתחי ברווז שנצלו במדויק, המוגשים עם הרבה עלים ירוקים, ובצלי שאלטוס פריכים כשכל זה ברוטב חומץ סיני. את החלק הזה חתמנו במזה קליל ונהדר של חצילים קלויים עם נענע, כוסברה ווינגרייט צ׳ילי – ליים
משם המשכנו לפרק הסושי, שכמו שהוא יפה, ככה הוא טעים. על עמדת הסושי מתקלטת כמובן בחורה מיפן, במקצוענות ודיוק עוצרי נשימה, והתוצאות בשילוב הגלם הנהדר, מדברות בעד עצמן.
חתמנו בסטייק אנטריקוט, שניגשנו אליו בציפיות נמוכות בהתחשב בכך שאנחנו יושבים במסעדה אסיאתית, אך הוא הצליח להכות לחלוטין את התחזיות שלנו, והיה נפלא ועשוי בדיוק מופתי.
החלק שהפתיע לא פחות מהאוכל עצמו, היה הקינוחים. מדובר בקינוחים מקוריים ויצירתיים שאמון עליהם השף קונדיטור המוערך אורן חיו, ומנצחת עליהם בפועל הקונדיטורית דניאל שפירא.
הקינוחים המתוחכמים משלבים טעמי מתיקות, חמיצות, וכן משלבים ניגודי טקסטורות בדיוק מעורר השתאות. אם בקינוח ה"גאיה יוזו", המשלב קרם יוזו, ביסקוויט לימון, קולי עשבי תבלין, מרנג מאודה וטוויל שומשום; אם בקינוח הליצ׳י, המשלב מלבד קרם הליצ׳י והפרי עצמו, גם הל, קציפת ורדים, תותים ועלי מנטה; ואם ביתר הקינוחים שטעמנו.
אז תודה נאיה על בשורה גדולה בתחום האסיאתי הכשר, שעבר כברת דרך משמעותית בשנים האחרונות, ועל החלק הגדול שיש לכם בזה.
