”חלת האסאדו המטורפת” של עדי (צילום יוסי אטינגר – דתילישס)
קל לזכור אותה, עדי היא מישהי שלא שוכחים
הדבר הראשון שמבחינים בו כשנכנסים לבית של לירז, הוא התמונות. על הקיר, על המדף, בכל תמונה על המקרר – היא נמצאת. עדי עדיאל, עיניים מביעות, קעקועים למכביר, שיער בלונדיני – כמעט לבן חתוך בקארה ומעליו כובע תמידי בזווית המיוחדת שלה. קל לזכור אותה, עדי היא מישהי שלא שוכחים.
הדבר השני שמבחינים בו כשנכנסים, הוא הריח. התאבכות של ריחות שמבשרים שהנה, מתקרבת לה ארוחה שיש בה אוכל שאין שני לו, אוכל שמיוחד לבית הזה, אוכל שאין מי שיוכל לחקות בדיוק, אולי רק להשתדל.
המטבח היה המקום הקדוש שלה ושל ואמא אילנה
אילנה, אמא של עדיאל, מלהטטת במטבח, נראה שגם אם ידיה היו קשורות מאחורי גבה – כל הארוחה היתה ללא רבב. קשה לתפוס שזו הפעם הראשונה שהיא מבשלת את האוכל של עדי מאז היום הנורא ההוא.
“זה האוכל שעדי היתה מכינה, הכל פה מנות שלה, רעיונות שלה, אני רק מבצעת”, אומרת אמא אילנה, בשעה שלירז, אחותה הגדולה של עדי ז”ל, הופכת במקצוענות חלת ענק מלאה בבשר אסאדו, רטבים וירקות, על מגש עץ.
“היא בטח היתה אומרת שהפכתי את זה לא כמו שצריך, רק היא ידעה ב ד י ו ק איך כל פרט באוכל שלה צריך להיות, אני יכולה רק לנסות לחקות אותה”.
עדי הפכה את אהבתה הגדולה למקצוע והיתה שפית שערכה אירועי אוכל רבים. המטבח היה המקום הקדוש שלה ושל ואמא אילנה, שתיהן יד ביד, לב בלב, היו בוחשות, לשות ורוחשות במטבח, זה היה הקסם המשותף שלהן. חלק מהחיבור העמוק.
ארוחה שנועדה להוות המשכיות למה שעדי ביקשה להנחיל ולהעביר הלאה
האוויר נשאב לרגע מהחדר, כל אחד מהנוכחים נעצר לדמיין איך היתה עדי צוחקת עכשיו, משתלטת על המטבח, ותוחבת ביסים ישר מהידיים על פיותיהם של האורחים. ככה, ללא גינונים מיותרים, מהלב אל הפה. אלו שמכירים אותה-מדמיינים בהצלחה, ואלו שעדיין לא – רוצים להכיר.
את לירז, סמנכ”לית באחת מרשתות המזון הגדולות הכרנו במסגרת היותנו אנחנו, גרגרני על ושוחרי מזון מושבעים.
הבנו מיד שזו לא סתם סמנכלית, אלא מישהי כזו שאמא שלה היא בשלנית אדירה ולא טמנו את ידינו בצלחת (או שכן?), סיכמנו שכשתקרה בפנינו ההזדמנות המתאימה ניפגש לארוחה אצל אמא של לירז.
אבל אז הגיע השביעי לעשירי.
היום הנורא הזה היכה במשפחת טויטו כמו ברבות ממשפחות ישראל, באופן חזק, אכזרי ולא צפוי. עדי אהובתם, נרצחה בבוקר הנורא של מסיבת הנובה, בעודה מנסה להימלט מהמסיבה, בעיקול כביש מפלסים, בו נהרגו רבים מבאי המסיבה.
אתמול זכינו סוף סוף, דווקא מתוך הרצון להנציח את עדי ואת האוכל שכל כך אהבה, לקיים את הארוחה הזו, בהשראתה ובהשראת הדברים שאהבה, ויצאנו נפעמים. חיבקנו וחובקנו, התחזקנו, דמענו וגם צחקנו. קשת גדולה של רגשות שימשה בערבוביה בארוחה שנועדה להוות המשכיות למה שעדי ביקשה להנחיל ולהעביר הלאה.
עדי חתמה את חייה – בנתינה נוספת
“עדי היתה לב”, עונה לשאלה שלא נשאלה אחיה הגדול נתנאל, ומכל הסיפורים נרקמת לאט לאט תמונה ברורה של האישה המדהימה שאבדה. היא היתה הלב, הבפנוכו של כל מקום שהיתה בו.
הרוח החיה, האנרגיות, זאת שרואה כל אחד בכל מקום, קטן כגדול. היא היתה אש, אש טובה, כזו שמפיצה חום ואור.
“תספרי להם את הסיפור על השמיכה”, מבקשת אמא אילנה, “תאכלו עוד! לא אכלתם את המופלטות של עדי”, נראה שאמא אילנה ניזונה מלראות אחרים אוכלים, רק בכיווץ של צידי הפה ובהבעה אפשר לראות כמה מוזר זה עבורה, להכין את האוכל של עדי בלי עדי.
“עדי היתה מסתובבת עם כרבולית סביב הכתפיים בחורף, כדי שלא יהיה לה קר. יום גשום אחד היא עצרה את הרכב בשולי הדרך והתקרבה לחסר בית אחד, שרעד מקור, היא נתנה לו את הכרבולית ורצה לאוטו בחזרה, היא לא יכלה לעמוד מנגד אדם שסובל, ולא משנה מי הוא ומה הוא”.
לעדי היה את הכוח להניע אנשים לדברים טובים, היו לה את הרעיונות ואת היכולת והיזמות להניע.
“היא הקימה עמותה לחסרי בית, לחלק להם מזון, היה לה כל כך אכפת מהם”, מספרת לירז, “היא היתה מכריחה אותנו לתרום לעמותה ולא מרפה מאיתנו עד שהיינו אומרים לה בסדר עדי, מה שתגידי”, צוחקת לירז, העיניים שלה סחופות געגועים וחיבה, לאחות הקטנה שהיתה לה ואינה.
“בקורונה, כשאפוקליפסה של ממש בחוץ, הרחוב ריק לגמרי, רק עדי וכמה ניידות משטרה מסביב, והיא? מחלקת כריכים לחסרי בית, היא ידעה שהכל סגור ואין מי שידאג להם, אז היא דאגה”.
ללוויה של עדי הגיעו אלפי אנשים, כמו סגירת מעגל קוסמית, כולם הביאו איתם משהו לאכול, אולי בגלל החיבור של עדי למזון, אולי בגלל העובדה שהיא תמיד האכילה והעניקה, הפעם, בדרכה האחרונה העניקו לה.
היה כל כך הרבה, שמשפחת טויטו החליטה לתרום, ועדי חתמה את חייה – בנתינה נוספת.
עדי עדיאל טויטו, תינוקת, ילדה, נערה, אישה מופלאה, שאהבה את החיים, אהבה את המטבח, אהבה לתת ואהבה להיות
המנות לא מפסיקות להתחלף ולהתחדש, האוכל לא מפסיק להתעלות על עצמו ולרגש, ואי אפשר להפסיק לאכול.
לכל מנה יש סיפור, בכל מנה יש עדי.
את הקינוח מגישה לירז בגאווה, “הכנתי הרבה קוקילידות מהמתכון של עדי, שיהיה גם ליום הזיכרון, לכל מי שיבוא לכאן”, ניכר שעדי גדלה במקום שמהותו ונשמתו להאכיל, להעניק.
אף אחד לא רוצה להפסיק לדבר על עדי. כולם מבקשים לשמוע עוד פיסות, לחבר לתמונה שלמה. אישה שכולה אהבה, שמחה, שהמטבח הוא כל עולמה ושורשיה, אישה שעשתה טוב אמיתי וזרחה פנימה והחוצה.
כשאנחנו עומדים בפתח הדלת, מסרבים להיפרד, לאמא אילנה ניצוץ בפנים, זאת הפעם הראשונה שהיא מבשלת את האוכל של עדי מאז.
ואנו תפילה שזאת רק ההתחלה.
ביום הזיכרון הזה, נזכור את כולם ואת עדי עדיאל טויטו, תינוקת, ילדה, נערה, אישה מופלאה, שאהבה את החיים, אהבה את המטבח, אהבה לתת ואהבה להיות.
יהי זכרה של עדי ברוך.
לעמוד הזיכרון של עדי באינסטגרם << לחצו כאן >>
מתכון העראייס של עדיאל טויטו ז”ל
כל מפגש מנגל משפחתי עם עדיאל כולל את העראייס שלה.
כשביקשנו מתכון, היא נתנה עם הנחיות מדויקות ולא גמישות כדי שייצא בול כמו שלה!
אז תקשיבו להוראות ולכו להכין בשמחה ומכל הלב עבורכם ועבור היקרים לכם.
יצא טוב? אל תשכחו לשלוח קריצה של אהבה אל עדיאל.
המרכיבים:
פיתות טריות (עדיפות למיני)
חצי קג בקר טחון (חשוב שיהיה טרי)
250 גר’ שומן כבש (אל תוותרו, מוסיף מאוד לטעם)
2 בצלים קצוצים
שמן קנולה
צרור פטרוזיליה קצוץ
צרור כוסברה קצוץ
2 עגבניות גדולות
תבלינים:
מלח
פלפל
בהרט
ראס אל חנות
מעט קינמון
מעט כמון
אופן הכנה:
• מטגנים את הבצל להשחמה קלה.
• קוצצים דק שומן כבש (קפוא) בעזרת סכין.
• בקערה מאחדים את כל המרכיבים יחד – הבשר הטחון, הפטרוזיליה והכוסברה.
• מוסיפים את הבצל החם לתוך הבשר.
• מערבבים הכל יחד – הרעיון שהשומן והבצל חם יתנו בישול ראשוני לתערובת.
• חוצים את העגבניות וסוחטים (כמו לימון) לתוך התערובת
• מוסיפים צנוברים – אפשר לקלות לפני, לא חייב.
• ממלאים את הפיתות בבשר (לא להגזים בכמות כדי שיתבשל).
• מברישים בשמן זית מבחוץ, 10 דק’ בתנור.
• להשחמה מושלמת צורבים מכל כיוון, גם על בחלק הקדמי, על מחבת פסים/גריל. לא לשרוף 🙂
*מומלץ לאכול עם טחינה.
טיפ של מומחית
מומלץ לשדרג לטחינה נענע
מרכיבים:
טחינה גולמית
מים קרים לפי הצורך
מלח פלפל
מעט שמן זית
חצי לימון
6 עלי נענע שטופים (או יותר לטעם דומיננטי יותר)
2 שיני שום
כף חומץ
טוחנים את כל המרכיבים יחד לתערובת חלקה.
למקצוענים בלבד
עמבה לימונית
3 כפות עמבה
2 כפות קרם לימון
1/2 כפית צ’ילי גרוס
מעט מים קרים
לטחון בבלנדר
לא רוצים לפספס מה חדש באוכל הכשר? עקבו אחרינו באינסטגרם.
רוצים לקבל עידכון על ארוחות ואירועי דתילישס ? << לחצו כאן >>
