ביקורת במסעדת דריה: ידעתם שאוכל יכול לרגש?

צריך לא מעט אומץ, אולי אפילו קצת חוצפה, כדי להיות חלוץ. זה נכון ככלל, וזה נכון בפרט בעולם המסעדנות. כי החיך הישראלי די שמרני, ומסעדות השף הן לרוב בסגנונות מוכרים ושמרניים: ים תיכוני, צרפתי או לכל היותר אסיאתי. מעטות הן מסעדות השף, בוודאי הכשרות, שמציגות מטבחים נועזים יותר ומוכרים פחות. כי בסוף הסועד הממוצע רוצה את סטייק האנטריקוט שלו.

אבל אוהבי האוכל האמיתיים, למשל אלה שמרכיבים חלק ניכר מהקהילה הזו, ישמחו וישושו לטעום ולחוות גם דברים חדשים. בדיוק עבורם הוקמה מסעדה דריה במלון הילטון. מסעדה שמציגה אוכל מסעיר ומרגש, לא פחות. מנות שאנחנו לפחות, שטעמנו אי אלו מנות, טרם טעמנו. מנות יצירתיות, מנות ייצריות, מנות שלא ניתן להישאר אדיש אליהן.

את הבשורה מביא השף הלל תווקולי, שף מוערך ובעל שם, שזו לו הפעם הראשונה במטבח הכשר. עובדה שלדבריו לא מגבילה אותו במאומה ולא גרמה לו לפנות לתחליפים שונים. את מטבח המסעדה מגדיר הלל ככזה שנוגע במטבחי דרך המשי. החל ממטבחי המזרח, עובר דרך המטבח הבוכרי, הארמני והגיאורגי וכלה במטבח האוזבקי וסביבתו. וכפי שמעידות המנות – הכל בפרשנות אישית ומותאמת לחיך של הסועד הישראלי ועם הרבה מאד קסם ודיוק.

רק טיפ ענק לפני שנגיע לאוכל: נצלו את הימים הארוכים והזמינו שולחן בשעה מוקדמת, שתאפשר לכם ליהנות ממראה השמש השוקעת על הים (ממש כמו כאן בתמונה למטה).

אז מה אכלנו בדריה?

ולאוכל: כאמור, מדובר במטבח מקורי, אבל לא רק המנות עצמן מקוריות, אלא גם התפריט ואפילו ההגשה. הקטגוריה הראשונה בתפריט היא "צלוחיות" (18-14 ש"ח) – מעין מבוא להכרת הטעמים של דרך המשי, וכמובן שלא דילגנו על אף אחת מהן: שקדים לחים במלח; קונפי פול במרמלדת לימון פרסי; מוחמצים שונים בסגנון יפני עם למון גראס; שיני שום מוחמצות בגולפר ותמרהינדי; וזיתים סורים ברכז רימונים אוזבקי. לכאורה צלוחיות פשוטות, של גלם פשוט – אבל מסע פתיחה של טעמים מרתקים, שרק מעורר את התיאבון.

לאחר שפתחנו את התיאבון והסקרנות המשכנו לראשונות (רובן בטווח של 80-70 ש"ח). התחלנו עם רביולי דף אורז, מנה אסתטית ויפיפיה של כדור דף אורז שאוצר בתוכו טרטר דג ים עם צנון, תפוח חמצמץ, קשיו מקורמל וטוביקו. כדור הפלא הזה מונח על ויניגרט קארי – שאיכשהו נרקח בצורה מעודנת ומדויקת, כך שטעמו הדומיננטי לא משתלט על המנה אלא דווקא משתלב עימה בסינרגיה מוחלטת.

עדיין בגזרת הדגים, המשכנו למנת "סובה טונה" נתחים שמנמנים של טונה אדומה נאה עם טעמי ים מובהקים המודגשים בליווי של ביצי דגים ופונזו דגים – אך באותה העת טעמם מאוזן על ידי חריפות צ׳ילי מותסס ומרקמם מאוזן בניגודיות שיוצרת כוסמת תפוחה וקריספית. כן, הבנתם היטב – מנה שהיא שיר הלל לדגה הנאה.

בגזרת הראשונות הבשריות אכלנו מעין סלט של אסאדו מעושן ומקורמל, עם שעועית בובס עלים ירוקים, ווינגרט עגבניות מעושנות ולמון גראס. שוב מלאכת מחשבת של טעמים מקוריים מחד, ומאוזנים להפליא מאידך.

כראשונה למתקדמים (היי, זה אנחנו ????), אכלנו מנה המכונה "פריקסה פולנטה", מנה גדולה ונדיבה שהיא למעשה מצע בצק מתוחכם, סוג של פיצה פריקסה, שמעליו לשון שנכבשה ולאחר מכן נצרבה בגריל ושמעליה איולי זעתר, בצל סומק ועלי פטרוזליה ונענע טריים. ולעיקריות (180-110 ש"ח) – שגם בהן פתחנו בדג ועברנו לבשר.

בדג, מנה שהייתה גולת הכותרת של הארוחה (והתחרות הייתה קשה), אכלנו בר ים בגריל, שמוגש שוב במקוריות ובטוב טעם וריח. הדג מוגש על כלי שיוצר במיוחד עבור המסעדה, שבחלקו התחתון נצרבים עלי תבלין וריח שמעניקים לדג ארומות מדהימות ומציתות לנו הסועדים את בלוטות הטעם (שבשלב הזה כבר דלוקות בלאו הכי), ובחלקו העליון מונח הדג על רשת כך שהטעמים נספגים היטב. לצד הדג מגיעות צלוחיות עם לחוח כורכום, עגבניות צלויות ווינגרט צ׳ילי וליים – כאשר הרכבת המנה היא עצמאית ומהנה בפני עצמה וחגיגת הטעם המתקבלת לא דומה לאף מנה אחרת שאכלנו. ככה פשוט.

במנת הבשר העיקרית אכלנו קבב טלה בפיתה סאג׳, פרשנות מתקדמת לעראיס המוכר, המוגש עם וינגרט חציל קלוי וחלב שקדים, סבזי ושמן צ׳ילי. מנה שהיא יותר קלאסית, אך עדיין שומרת על דיוק ואיזון.

על הקינוחים במסעדה אמון השף קונדיטור האהוב של רשת הילטון, עידן חדד, שהרכיב פה יחד עם השף הלל קינוחים שיתאימו לרעיון המסעדה – כך שגם הם משלבים טעמים מיוחדים ולא שגרתיים, ממחוזות מטבחי דרך המשי. כך למשל תמצאו כאן קינוח "פלודה", מחווה למשקה המרענן הפופולרי בצפון הודו, פקיסטן ואיראן – ומותקן פה בצורת מרק חלב שקדים ומי זהר עם אטריות אורז, גלידת סורבה רוזטה עם טעמי שקדים, ורדים מסוכרים ופירות יער.

קינוח מקורי נוסף הוא עוגיית קוקילידה אימתנית עם זרעי אניס ושומשום שאוצרת גלידת ארל גריי מרעננת ומשובבת. או כמו שכבר הבנתם – גם בקינוחים החוויה לא דומה לזו שהכרתם.

ושום מילה על "אומאמי" ???? אז תרבחו, תסעדו, תהנו – ואל תשכחו לספר שאתם מדתילישס ולחזור לספר לכולנו איך היה

Like
Close
דתילישס © כל הזכויות שמורות
Close